בדיקות, אבחון, טיפולים

לא כל האוכלוסייה המבוגרת הסובלת מקשיי ראייה, ובעיקר מקשיים בקריאה, מודעת לעובדה שירידה בראייה וביכולת הקריאה אינה בהכרח תוצאה של תהליך ההזדקנות, אלא בדרך כלל נובעת ממחלות עיניים. מחלות אלה דורשות אבחון, מעקב, ולפעמים התערבות רפואית. כל אדם מעל גיל 60 המתקשה בקריאה ואשר משקפי קריאה אינן פותרות את בעייתו, חייב להיבדק אצל רופא עיניים מומחה, רצוי רופא המתמחה במחלות רשתית. מומחי רשתית מצויים בכל מרכזי הבריאות הגדולים בארץ, במרפאות מרכזיות של קופות החולים ורובם עובדים גם באופן פרטי.

רופא מומחה שבודק את רשתית העיניים (לצורך בדיקת הרשתית יש להרחיב את האישונים על ידי מתן טיפות מיוחדות, תהליך הנקרא "הרחבת אישונים") רואה כבר בשלב מוקדם, לעיתים עוד לפני שהחולה מודע בעצמו לבעיה, בליטות צהבהבות ברשתית החולה (הבולטות לתוך חלל העין שבו נמצאת הזגוגית). מספרן וצפיפותן עולים עם הזמן. בליטות אלה הם הסימן המוקדם ביותר של נמ"ג. הן נקראות דרוזן, Drusen(שם שניתן להם לפני למעלה מ-150 שנה). עד היום עדיין לא ברור מה משמעותן ומה הקשר ביניהן לבין הופעת המחלה, אך הן מהוות סימן לאבחנה בעל חשיבות עליונה. משלב גילוי ה-Drusen, לעתים ישלח הרופא את החולה לבצע צילום רשתית (ראה להלן), שמאפשר לו לעשות הערכת מצב עדכנית, ולהחליט אם יש מקום וצורך בהתערבות טיפולית כדי למנוע הרעה נוספת במצבו של החולה.

מסיבות שעוד לוטות בערפל משרים אזורים במקולה שנפגעו מנמ"ג, בחלק מן המקרים, יצירה של כלי דם קטנים חדשים. תהליך זה נקרא Neo-angio-genesis. כלי הדם האלה נוצרים בשכבה שמתחת לרשתית, ה-Choroid, שבה נמצאים כלי הדם המזינים את הרשתית. כלי הדם החדשים לעתים אינם מושלמים וקיימת האפשרות של דליפה איטית אך ממושכת של כמויות קטנות של דם לתוך הרשתית באזור המקולה. שטפי הדם האלה גורמים להרס נרחב של תאים וגורמים להרעה פתאומית, לעתים משמעותית ביותר, ביכולת הראייה של החולה. במקרה כזה, הרופא, שיש לפנות אליו מיד, ישלח את החולה לעשות צילום לא רק של הרשתית אלא גם של כלי הדם בשכבה שמתחת לרשתית, ה-Choroid.

בעוד שצילום רשתית Fluorescein Angiography) (FA) מדגים את כלי הדם ברשתית ואת מראה הרשתית כולה (לא רק את אזור המקולה), צילום כלי הדם ב-Choroid נקרא ICG. זו בדיקה יקרה מאוד שנעשית באותה טכניקה: מזריקים חומר פלורסצנטי (שזוהר כאשר מאירים אותו באור בצבע מסוים) לתוך וריד בזרועו של החולה ומצלמים (דרך אישון מורחב עד למקסימום) את קרקעית העין במצלמה דיגיטלית, המסוגלת לבצע 500–1000 צילומים בדקה, ואשר מעבירה את הצילומים ישירות לתוך מחשב רב עוצמה. צילומים אלה של ה-Choroid מאפשרים לראות את כלי הדם בשכבה זו ולמקם בדיוק באילו נקודות מהן יש – אם קיימת – דליפה. 

צילום: מצלמת OCT .

לאחרונה החלו להשתמש בשיטת צילום חדשה   המאפשרת לצלם צילומי חתך של שכבות הרשתית ,אמנם השיטה יותר יקרה אבל היא מאפשרת לראות בדיוק רב את תוצאות המחלה הרטובה מחד ומאידך את השינויים ה"טופוגרפיים" שחלו אחרי הטיפול, דבר שמאפשר לכוון יותר טוב מקודם את הרופא על המשך הטיפול .צילום זה הפך מקובל ביותר כחלק בלתי נפרד לפני הזרקות תוך-עיניות .
יתרון עיקרי נוסף הוא שלעומת הצילומים הקודמים, צילום זה איננו פולשני בכלל ולא נזקקים להחדרת תכשיר צובע למחזור הדם. 

המינוח של הצורות השונות של המחלה השתנה עם הזמן ועם הרחבת הידע והניסיון של הרופאים. לצרכינו, מספיק לומר שקיימות שתי צורות עיקריות של המחלה. נמ"ג "יבש": בצורת מחלה זו אין משום מה יצירה משמעותית של כלי דם חדשים וממילא גם אין דליפות. צורה זו מתקדמת באיטיות רבה ונחשבת לרע במיעוטו. לעומת זאת, בצורה ה"רטובה" של המחלה מתקיימת יצירה משמעותית של כלי דם חדשים והסיכון לדלף הוא מוחשי מאוד.  לרוע המזל, צורה "יבשה" עלולה לעבור ללא הודעה מראש ובצורה פתאומית לצורה "רטובה", כך שכל חולה חייב, ברגע שחל שינוי פתאומי בכושר ראייתו, לפנות לרופא רשתית לבדיקה. רוב הרופאים מציידים את החולים המוכרים להם כבר מראש בטופס הפניה לצילום דחוף, כך שהחולה מגיע לרופא כשהוא מצויד באינפורמציה הדרושה לרופא לצורך קבלת החלטות.

הטיפול בדליפות ובשטפי דם טריים

הטיפול בדליפות ושטפי דם מתבצע ב-זריקות התוך-עיניות, האבסטין Avastin  וה-  לוסנטיס – Lucentis אשר החליפו את הטיפול הפוטודינאמי   PDT .